"יש היום מסיבה ואנחנו הולכים הפעם לאסוף חבילות קטנות"
משמעות משפט הצופן הזה היתה, שילדים יהודיים אמורים להיעצר למחרת היום, ב- 26 בנובמבר 1942. כשסיגריד הליסן לונד מארגון הרווחה ננסן ופסיכיאטר הילדים ניק ואאל שמעו את המלים האלה, הם חשבו מיד על בית היתומים היהודי באוסלו. ניק ואאל יצא לשם מיד עם מנהלת המוסד נינה האסוולד והם הורו לילדים ללבוש את מיטב בגדיהם. הילדים חמקו מבעד לשער האחורי כשהם מחזיקים את מגפיהם בידיים. ניק ואאל הסיע את הילדים אל גרדה טנדברג שברחוב Veslejrokrn 1 בעיר אולרן. לפני הגירוש הבא של היהודים, חלק מן הילדים האלה הועברו לדירות מבטחים בעיר אוסלו. סיגריד הליסן לונד תרמה לבריחה מזון ושאר דברים חיוניים.
נהג המונית מרטין סולוואנג הביא את הילדים אל הגבול. אולה ראוקן ואולה ברייוברגט העבירו אותם את הגבול. 14 מילדי בית היתומים ניצלו והתגוררו ב-Alingsås שבשוודיה עד סוף המלחמה.